על מנת להצליח באימון הגנה, על הנוהגים להבין לעומק את היצרים השולטים בכלב בזמן עבודת הגנה:

צייד, דיפנס, קרב, הימנעות.

חשוב להבין את היצרים הללו ואת יחסם זה עם זה. כשמאמן לא מבין את התפתחות היצרים בכלב, הוא לא ישיג את המטרות הרצויות, ויתכן שאף יהרוס את הכלב. דרך מצויינת להבין את היצרים הללו היא לצפות במאמן מנוסה עובד עם אובייקט מנוסה, ולנסות להבין מה מפעיל האובייקט בכלב בכל רגע נתון במהלך העבודה.

לצערי, ישנם גם כלבים נטולי יצרים מתאימים הנדחפים בעל כורחם לאימון הגנה עם בעלים שמותח את הגבולות שלהם הם מסוגלים יתר על המידה. בדרך כלל, התוצאה לא תשביע רצון בהגנה, והכלב יהפוך לא יציב. מבחינתי, זהו קו אדום. כלב שלא יכול להתמודד עם הלחץ והמיקוד שדרוש לעבודה, לא יושם תחת הלחץ והדרישות, כדי שלא ישבר ולא יפתח בעיות התנהגות וסטרס. בהגנה, רוב העבודה מתבססת על גנטיקה מוצלחת של הכלב, ולאו דווקא על אימון או על גזע מסוים שאמור להתאים יותר מאחר. 

קיים מספר לא מבוטל של כלבים מגזעים שאמורים להתאים להגנה, הם גדולים מספיק, חזקים מספיק, אבל לא מבטאים את התכונות הדרושות, שיש לפרטים אחרים בגזעם. ומצד שני, עבדתי עם כמה כלבי הגנה מעולים, שהיו מעורבים ברמה כזו שלא ניתן לקבוע בוודאות מה יש בתערובת (מכל טוב), שנתנו את העבודה הכי טובה שלהם ועמדו בלחץ.  כלב הגנה זה בהחלט פקטור של תורשה ואופי. כלב ש"אין לו את זה" לא יכול ללמוד את זה. 

יצר צייד:

היצר שהכי קל להבין ולראות בכלב. ניתן לזהות אותו כבר בגיל 6 שבועות – גור בעל יצר ציד ירדוף אחרי חפצים נעים, יתפוס אותם חזק יותר וינער. גורים מראים יצר ברדיפה אחרי צעצוע, או כשהם נושכים את קצוות המכנסיים. בתחילת הדרך, הגור ירדוף אחרי צעצוע שמחזיק האובייקט (שק, פפירול). לאחר מכן, ילמד לרדוף אחרי אובייקט אנושי. כלב שעובד על יצר ציד אינו מאויים. אין לחץ בשלב זה. שפת הגוף – זנב למעלה, מכשכש, ללא שיער סמור על הגב כלל. השפתיים לא מורמות ואין גרגורים. הנביחה נשמעת בטון גבוה יותר, ללא כל לחץ ומתח. 

תיעול יצר הציד בעבודת נשיכה:

יצר הציד משמש ללימוד מרדף, נשיכה וקרב. תוך כדי העבודה המוקדמת של המרדף אחרי חפצים, מלמדים את הכלב לתפוס חזק, ואם לא יתפוס חזק, יאבד את הטרף. כאשר משאירים לכלב את החפץ, הוא לומד להחזיק אותו ולשאת אותו בפה. כשהכלב מתבגר, מלמדים אותו להתמודד עם הלחץ דרך איזור הנוחות של יצר הציד. חשוב לזכור כי יצר הציד פוחת או יורד כשהכלב מתעייף פיזית. כל כלב נראה קצת אחרת כשהוא עובד מציד. 

דיפנס:

לכלב הגנה חייב להיות דיפנס. דיפנס הוא היצר המוביל את הכלב להגן על עצמו כשהוא מאויים. כלב צעיר לא צריך בכלל לעבור דרך דיפנס עדיין. זה לא בריא לכלבים צעירים, ואימון כזה עלול ליצור סטרס בגילאים צעירים. היצר הזה הוא תכונה מולדת, ואי אפשר לאמן כלב לדיפנס. כלב שאין לו דיפנס לא יכול להיות כלב הגנה. ישנם מספר גזעים שחוסר הדיפנס שלהם בולט, אחד מהם הוא האסקי סיבירי. חשוב לזכור, שזה נאמר לגבי רוב הפרטים בגזע, ולעולם לא על כולם. אצל רוב הכלבים מגיע היצר הזה לידי ביטוי בגילאי שנה עד שלוש. הנביחה תהיה עמוקה יותר, יתכן שהכלב יסמור את הפרווה בגב, ויראה יותר שיניים חשופות כשהשפתיים מופשלות למעלה ואחורה. סמירת הפרווה משווה לכלב אפקט מראה יותר גדול ומאיים, ורוב החיות משתמשות בתכסיס זה כדי להשאיר רושם רב יותר על הצד המאיים עליהן. כלב שנמצא בדיפנס לא מרים בדרך כלל את הזנב למלוא הגובה ולא מכשכש. הנשיכה בדיפנס עלולה להיות חלקית ולא כמו ביצר ציד בו הכלב לרוב תופס מלא. לרוב הכלב נושך ותופר על האביזר. כלב צעיר מדי שנדחק לפינה ונאלץ להשתמש בדיפנס באימון הגנה, לפני שהוא בוגר נפשית מספיק לעשות זאת, עלול להיהרס לחלוטין. שלא כמו יצר ציד, דיפנס לא יורד ככל שהכלב מתעייף, או לפחות לא ברמה ניכרת כל כך. כדי לעבוד על דיפנס, חשוב מאוד לעבוד עם אובייקט מנוסה, במיוחד אם הנוהג לא מנוסה מאוד. חשוב מאוד לעצור את רמת הלחץ לפני שהכלב פונה להימנעות. 

יצר קרב: 

כלב בעל יצר קרב ישמח להיכנס לעימות בכל מצב בו העימות נחוץ, גם ללא ציוד נשיכה כגון שרוול או חליפה. כלב בעל יצר קרב נלחם בהנאה ומתוך ביטחון עצמי, ורוב הסיכויים שינצח בעימות. יצר קרב הינו תכונה מולדת, ואי אפשר ליצור אותו יש מאין, אלא לפתח את הכלב תוך ניצחונות רבים במהלך האימונים. ישנם קווי דם בהם ניתן לראות הימצאות מוגברת של יצר קרב, וקווים אחרים בהם בולט היעדרו של יצר הקרב לחלוטין. האיזון הנכון ביותר לאימון יצר הקרב של הכלב חייב להירכש עם הזמן.ככל שהכלב מתבגר, יהיה זה נכון להתחיל לערב את פיתוח יצר הקרב ולהשתמש גם ביצר הציד ויצר ההגנה. 

כלב בעל יצר קרב יהיה מוכן להילחם בכל זמן בו הוא נדרש ומאותגר לקרב, ולא רק בזירה תחרותית. עובדה זאת לא הופכת כלב בעל יצר קרב מפותח לכלב מסוכן לסביבה, כל עוד הכלב מחוברת ברמה נאותה. ככל שהשלב באימון מתקדם יותר, תפיסת הכלב את האובייקט משתנה. בתחילה האובייקט הוא חבר נחמד שמשחק איתו וגונב ממנו את הצעצוע, ותמיד נותן לו לנצח ולהרגיש טוב. לאחר מכן בשלב הדיפנס הכלב רואה את האובייקט כמישהו שמכניס לחץ לתוך החיים שלו, מאיים עליו ולכן הכלב צריך להיות חשדן כלפיו. במשך תקופת האימון בה עובדים על דיפנס, רמת הביטחון של הכלב עולה בהדרגה, בהנחה שהוא מתאים גנטית ומסוגל לביצוע ועמידה בלחץ. מטרת האימון היא ללמד את הכלב להביס את האובייקט ולנצח בכל מצב, בכל עימות. התנסויות אלה, בהן הכלב מנצח שוב ושוב, משנות את הראייה שלו את האובייקט. הכלב מתחיל לראות את האובייקט כמישהו שצריך להילחם בו ולא מישהו שצריך לחשוש מפניו. כשתהליך זה מתרחש, אנחנו מתחילים לראות התפתחות של יצר קרב בכלב. יצר קרב בהגדרתו הוא המוכנות של הכלב לצאת קדימה בבטחון כמו ביצר ציד, ולהילחם באותה אינטנסיביות כמו בדיפנס. יצר קרב במיטבו אפשר לראות אצל כלב בוגר, מלא בטחון עצמי, שמגיב בצורה זהה בכל הנסיבות ובכל סביבה. הכלב משדר בטחון עצמי בזמן עבודת ההגנה. כלב כזה יהיה מאוד אינטנסיבי בזמן העבודה, ויפגין שמחה לקראת הזדמנות לעימות. לרוב, כלבים בעל יצר צייד חזק מאוד, מפתחים את יצר הקרב הדרוש לעבודת הגנה. גם כלבים דומיננטיים יגיעו למצב בקלות. יצר קרב קובע בעצם את הראייה של הכלב את האובייקט, האם נוח לכלב להתעמת עם האובייקט ובכמה בטחון הוא עושה זאת. 

הימנעות:

הרבה מאלפים משתמשים בהימנעות באילוף למשמעת. ביצר הימנעות כדאי מאוד לא להשתמש בעבודת הגנה. הימנעות ניתן לראות כאשר רמת המתח גוברת על עצביו של הכלב והוא מוותר על הקרב ונסוג. בעצם, הימנעות היא נגזרת קיצונית של דיפנס. כאשר הכלב לא רואה שום הזדמנות להגן על עצמו, הוא נסוג בתקווה להפסיק את המצב. כלב שנכנס להימנעות לומד בעצם שזוהי דרך להתמודד עם לחץ. יתכן שיקח חודשים לשקם טעות שכזו, ויתכן שלעולם לא תתוקן הטעות. כלב בהימנעות מקפל זנב בין הרגליים, מרכין אוזניים אחורה, סומר שערות ובורח.

כלב הססן, שלוקח צעד אחורה בזמן שהוא נמצא תחת לחץ בעבודת הגנה, וחוזר מייד קדימה כדי להתמודד עם הלחץ והעימות, הוא לא כלב שנמנע. זה כלב שהעריך את המצב, והבין שעליו להילחם. לאט לאט, הכלב יפסיק ללכת אחורה ויצא רק קדימה, בהנחה שיעבדו איתו נכון. כלב שמהסס יכול להנמיך זנב לחצי תורן, אבל הוא לא נראה מפוחד לחלוטין. 

אימון כלב הגנה היא אחת המשימות התובעניות, הקשות והמדויקות ביותר בעולם אילוף הכלבים. רוב הכלבים יכולים ללמוד ולבצע משמעת מתקדמת, עבודת אף או אג'יליטי, ומעטים מהם הכלבים שניתן לאמן להגנה בהצלחה רבה, כלבים שיש להם "כישרון טבעי" להגנה. טרום אימון הגנה, לרוב הכלבים יש נטייה טבעית להגן על הלהקה, אך חשוב והכרחי ללמד את הכלב לעמוד בפני איומים, כי רוב הכלבים, נאמנים וחזקים ככל שיהיו בכל מצב אחר, ימנעו מאיום וישאירו את הבעלים חשוף לסכנה. 

הסיבה לכך טמונה בטמפרמנט של הכלב, ולפיכך הצלחה בעבודת נשיכה תלויה ביכולתו של הכלב להתמודד עם מתח. כלב שיועד להגנה מגיל צעיר, מוכוון להגיב לאיום, משמע לומד שהימנעות ובריחה לא פותרים את המצב והדרך היא תמיד להתמודד עם הלחץ