סטפוניבץ' האמין כי כלבי הרועים הגרמניים יוכלו להיות כלב עבודה לכל מטרה. כמו כן, הזמנים החלו להשתנות, והצורך בכלבי רועים ירד אט אט, ולכן סטפנוביץ' החליט ליצור כלב שיתאים גם לעבודות אחרות, כצעד להצלת הכלבים החביבים עליו. לאחר הביסוס הראשוני של הגזע, החלו לבחון את הפרטים במבחן שוצהונד. כלב שלא עבר את המבחן, נפסל להרבעה. קריטריונים נוקשים אלו, הובילו להתפתחות מהירה של הרועה הגרמני כגזע עבודה.

אחרי מלחה"ע הראשונה, התרשמו חיילים בריטים ואמריקנים מיכולות הרועה הגרמני, ולקחו עמם פרטים מובחרים להרבעה. הפופולריות של הגזע עלתה במהירות, ככלב משפחה וככלב עבודה כאחד. גם בימינו, הרועה הגרמני נחשב לגזע אינטילגנטי, ורסיטלי ומהימן. הרועה הגרמני הוא גזע גדול, חזק ונאה. לרועה הגרמני פרווה כפולה. לחלק מהכלבים פרווה ארוכה ולחלקם פרווה קצרה. לרועה הגרמני מגוון צבעים גדול, לרוב גווני חום, אך ישנם גם רועים גרמניים שחורים לגמרי או לבנים. כלבים בעלי פרווה טריקולור נקראים "SABLE".
רועה גרמני לבן:
חשוב לציין כי כלבים אלה אינם לבקנים. הרועה הלבן נפסל לתערוכות והוצא מתקן הגזע. בימינו נקרא הגזע "רועה שוויצרי לבן".
כלבי עבודה מגזע הרועה הגרמני:
רועים גרמניים מתחרים ומצטיינים במבחני משמעת ותחרויות שוצהונד. כלבים אלה משמשים ככלבי משטרה, בזכות גודלם, נהיגותם ורצונם העז לעבוד.
טמפרמנט:
כלבים מקווי העבודה הינם אינטיליגנטים, אנרגטיים, שובבים, חזקים מאוד ויציבים באופיים. הורבעו על מנת ליצור יצרים חזקים להגנה, גישוש ונהיגות גבוהה. כלבים אלה יכולים להיות חיית מחמד, אך לא יהיו מסופקים אם לא יעבדו עמם באופן יום יומי.
קווי הגזע:
ברועה הגרמני קיימים מספר קווי גזע, בעלי יכולות, טמפרמנט, הופעה והתנהגות שונים. הקווים המרכזיים: קו עבודה בינלאומי, קו תערוכה בינלאומי וקו תערוכה צפון אמריקאי.
כלבי עבודה בעלי תעודות FCI מורבעים בעיקר עבור תצוגות עבודה ולכן הופעתם מגוונת יותר.
כלבי תערוכה בעלי תעודות FCI מורבעים בעיקר עבור תערוכות יופי ולכן הופעתם עקבית ובלתי מגוונת כמעט.
כלבי תערוכה אמריקאיים הינם בעלי נטייה לגב ארוך יותר. מזגם נוח יותר ככלב ביתי, והם אינם זקוקים לפעילות מיוחדת בעבודה.
כלבי תערוכה אלה יכולים להיות כלבי בית מצויינים, בתנאי שהמגדל הקפיד להרביע רק כלבים בעלי מזג טוב, ולא התחשב רק בשיקולי מראה חיצוני. קווי התערוכה האמריקאיים הורבעו בזכות מראם החיצוני בלבד במשך שנים ארוכות, והופעתם שונה מאוד מהופעתם של כלבי התערוכה הבינלאומיים. בקווי התערוכה האמריקאיים הושם דגש על גב משופע וזיוות של האגן. ישנה מחלוקת לגבי הקווים האלה, מבחינת יכולתם לייצג את גזע הרועה הגרמני המקורי. מבקרי הקו הזה יאמרו ללא ספק כי יכולתם של כלבים מקווי התערוכה לעבוד נעלמה וכי הזיוות האחורי פוגע בבריאות הכלב. מעריצי קו התערוכה יאמרו כי מבנה העצם משפר את יכולת הרעייה של הכלב. במאמץ להכחיד את בעיות האגן כגון היפדיספלאזיה, הורבעו במיוחד כלבים המתאפיינים במבנה עצם ופרווה צפופה. כלבים אלה זכו להכרה בתור "רועה גרמני מזרח גרמני".