מגדלים רבים מדווחים על ירידה משמעותית ביכולות העבודה של הרועה הגרמני. כמעריצה של הגזע, אני יכולה לומר בוודאות כי הרועה הגרמני כיום, אינו כלב העבודה אותו העריץ פון סטפנוביץ'. גידול תעשייתי והרבעות סלקטיביות ממוקדות תקני יופי, יצרו רועים גרמניים שונים לחלוטין מאלה שהתכוון מייסד הגזע להשאיר אחריו. כלבים רבים נכשלים בתרגילים במבחני עבודה ועדיין מקבלים את התואר הנחוץ להרבעה.

עושה רושם שהמגדלים, המרביעים, השופטים, ועדות הגידול וכל בעלי העניין המעורבים בתכנון הגזע, שמים ליבם לתפל ולא לעיקר. או שמא שכחו שתפקידם הוא תכנון הגזע ומבט לעתיד?

בעבר, היו כלבי הרועים הגרמניים כלבי עבודה קשוחים ויציבים, כיום ניתן לראות ירידה בכל תכונות העבודה והיציבות של הגזע. הפגמים הנפוצים הם: חוסר יציבות, יצרים ירודים, ביישנות, פחדנות, אגרסיה מפחד.

המעגל ההרסני ממשיך דור אחרי דור, כשמגדלים חסרי חזון ומיקוד מרביעים כלבים במטרה לנצח בתחרויות יופי. מתוך מסקנות אלה, מגדלים אחרים, בעל חזון, אחריות קולקטיבית וסבלנות, החלו להרביע בצורה מבוקרת תוך הקפדה על השבחת תכונות העבודה והיצרים של הגזע. מגדלים מוערכים אלו, בונים תכנית משפחות מאמצות לכלבים מגידולם, ומאפשרים לכלבים להתפתח בסביבה טבעית, חמה ואוהבת, על מנת למצות את כל פוטנציאל העבודה שלהם. עם התבגרות הכלב והתקדמותו בעבודה, ניתן להבחין בתכונותיהם המתפתחות ולבנות קווי דם חדשים על מנת לשקם את הנזק שנגרם לגזע בשנים של הרבעות לא מחושבות. 

אין ספק, הבולטים שבמגדלים מסורים מאוד למטרתם ומצליחים להתקדם בדרך החשובה שבחרו. בדומה לאילוף מוטעה, גם טעויות בהרבעות וטעויות גנטיות לוקח זמן רב יותר לשקם, בהשוואה להתנהלות נכונה מלכתחילה.

משיחות עם מגדלים אלה, עולה כי שיקום התכונות הפיזיות יהיה קצר יחסית ויארך מספר דורות בלבד. שיקום האופי והיצרים בכלבים (בעיקר בנקבות) יארך זמן ארוך יותר ויתאפיין בנסיגות. 

הרועה הגרמני קנה לו מעריצים רבים לאורך השנים. אני מקווה שאותם מעריצים ישימו ליבם למאבק המגדלים וינסו לשפר את הגזע יחד איתם.