באילוף עם קליקר יוצרים קשר ברור בין התנהגות ותוצאה.

האילוף מתבצע במוטיבציה בלבד. הקליקר הוא סמן מצוין שיכול להסביר בבירור לכלב מתי הוא משביע רצון, מתי הוא אמור להמשיך להתנהג באותו אופן, ומתי אנחנו לא מרוצים מהתנהגותו. היתרון בקליקר הוא דיוק לאותו רגע בו נעשתה פעולה. 

השימוש בקליקר טוב לכל כלב – לגור שרק מתחיל אימון גורים, לכלב דומיננטי בוגר, ולכלב שמתחיל אילוף חוזר אחרי שהאילוף הראשון שלו לא הניב תוצאה טובה.

כאשר כלב מתנהג כמו שרצינו, מצ'פרים אותו בצעצוע שהוא אוהב במיוחד, או צ'ופר מזון. כל כלב ומה שמדבר אליו יותר.

כאשר כלב לא מתנהג כמו שרצינו, אנחנו לא מצ'פרים אותו, וזה החיזוק השלילי באימון הקליקר. לאחר חיזוק שלילי אנחנו חוזרים על התרגיל שוב במטרה שהכלב יבצע ויקבל פרס ובאופן זה יעשה את הקישור שעדיף לו לזכות בפרס תמיד.

כלבים עובדים עבור עצמם, ולא עבור הבעלים שלהם. כלבים עובדים להנאתם האישית, וככל שבעליהם מודעים יותר לאופן תגמול נכון והעלאת המוטיבציה בכלב, הכלב יהנה יותר לעבוד עם אותו אדם, מה שגורם לכך שאנשים יחשבו שהכלב עובד בשבילו.

כלבים מאולפים בקליקר, לומדים לחשוב בעצמם ולנסות תמיד להתנהג במיטבם על מנת לזכות בפרס, והיופי באילוף זה הוא היכולת לקבוע וללמד את הכלב בדיוק של שניה מתי הוא טעה, ולא לתקן אותו. 

לחינוך גורים, הקליקר הוא שיטה מושלמת. 

לכלבים דומיננטיים, הקליקר עובד מצוין כיוון שאין עימותים וחיכוכים עם המאלף\ הבעלים. 

מערכת היחסים והקשר עם הכלב, תמיד חשובה הרבה יותר מהאילוף, ואילוף כלבים נכון חייב להתבסס קודם כל על קשר חזק ואמון של הכלב בבעלים. 

כלבים טובים מאוד בקריאת שפת הגוף והטון של בני אדם. שימוש בשיטות סימון, כמו למשל סמן קולי או קליקר, הופכים כלבים למשתתפים פעילים באילוף שלהם, על ידי עידוד חשיבה, והבנה אמיתית של הפקודה. כלב שאולף בקליקר מנסה ליצור קשר עם הבעלים, ולגרום לדברים לקרות, הוא משתמש ביוזמה וחשיבה עצמאית, ולא מפחד להיות פעיל במהלך האילוף, כיוון שהחוקים והכללים ברורים לו מאוד, בניגוד לכלב שאולף בכפייה ולכן מפחד לזוז כי שום מקום ושום פעולה לא מבטיחים לו שהבעלים ישמח. הלחץ הכבד של אילוף בכפייה שובר כלבים או הופך אותם אלימים ללא תקנה, תלוי באופיים. 

השלב הראשון באימון חיובי הוא קביעת הפרס בעל הערך הגבוה ביותר לכלב. אם הפרס המועדף עליו הוא צ'ופר מזון, רצוי מאוד לבחון ביתר תשומת לב, איזה מזון. צ'ופרים יבשים שמקבלים יחד עם המזון מחנות החיות יכולים להספיק בבית, אך לא בחוץ תחת גירויים. 

החתיכות צריכות להיות קטנות, אך לא קטנות מדי. חתיכות גדולות יאלצו את הכלב ללעוס זמן רב יותר, ולכן יאטו אותנו באילוף. 

הצ'ופר צריך להיות רך, כדי שלא יפלו חתיכות לרצפה ויסיחו את דעת הכלב מהעבודה. כלב יכול לאבד ריכוז גם אם הצ'ופר מגרה אותו יותר מדי ולכן צריך לבחון את תגובותיו למיני מזון שונים ולבדוק עם מה כדאי לעבוד. 

לכלב שמעדיף פרס צעצוע, עדיין צריך לשלב צ'ופר אוכל במהלך העבודה,במיוחד אם מדובר בכלב בעל יצר ציד גבוה כל כך שיאבד ריכוז בשניה שיראה את המשחק. 

כלבים בעלי דרייב גבוה, שמאומנים לעבודה, יכולים גם הם להרוויח מאילוף בקליקר, כשלב לימודי ראשון באילוף. מאלף מנוסה שעובד עם כלבים חזקים בעלי דרייב גבוה, יודע שיש צורך גם בתיקונים בתהליך אילוף.