עולם המאלפים נחלק לשלוש גישות עיקריות:

1.      מאלפים רכים – אילוף בשוחד

2.      מאלפים קשים – אילוף בכפייה

3.      מאלפים משולבים – מוטיבציה, לימוד, תיקון

עם האסכולה הראשונה נמנים המאלפים הרכים, שמפתים ומשחדים כלבים לביצוע פקודות ע"י שימוש בצ'ופרים. זה כשלעצמו, כשלב לימודי, מצוין. כל מאלף חייב ליצור קשר טוב, אמון ומוטיבציה לפני שלב הדרישה והגירויים. עם תומכי השיטה הזו נמנים חובבי הפוליטיקה וביניהם יפי נפש רבים שתומכים בה כי היא משלשלת לכיסם את כספי הלקוחות על מספר פגישות רב ללא תוצאות ניכרות. הספונסרים וחברות הציוד מצידם, מעוניינים לפנות לקהל לקוחות רחב ככל האפשר, ולכן עליהם להיות פוליטקלי קורקט, להרגיש את המגמות המובילות בשוק, ולהשתלב בהן. מבחינת הספונסר, מאלף שמשווק את ציוד העזר שלו, הוא המאלף אותו יבחר לסבסד ולקדם. אסכולת האילוף הרך מקדמת מאד את השימוש בעזרים כגון: קליקר, האלטי\ ג'נטל לידר, רתמה, ושאר ירקות שנועדו בעיקר לגרום לבעלי הכלבים להרגיש טוב עם עצמם ולהסיר כל צל של דמיון לאילוף מהדור הישן, שבו השתמשו בקולר חנק או דוקרן בלבד כאמצעי לימודי ולא כתיקון.

ישנם הרבה כלבים שמצליחים ללמוד ולהתמיד בשיטה זו, בעיקר כלבים בעלי אופי רך יותר. הבעיה מתחילה כשכלב בעל אופי קשה יותר מצפצף על הצ'ופרים, ומותיר את בעליו אובד עצות וחסר יכולת להתמודד, שהרי לא לימדו אותו איך לעבוד עם כלב אגרסיבי לכלבים, בלי תלות בעזרים חיצוניים. ומה קורה כשההאלטי יורד? ההצגה מתחילה. שיטה זו מייצרת כלבים מחונכים, רק כשהכלב ההתחלתי היה עדין ורך מטבעו. במקרה הקיצוני ביותר, הכלב מגיע לעמותה או נזרק לרחוב. הרבה מאוד כלובים בעמותות מאוכלסים בכלבים שעברו אילוף בשיטות אלה, והפכו למפלצות דומיננטיות ולא סוציאליות כיוון שהכירו רק את הצד הרך והטוב של החיים עם בעליהם.

עם האסכולה השנייה נמנים מאלפי כלבים מהדור הישן, שלצערי שיטותיהם ממשיכות להתקיים. אסכולה זו כופה על הכלב לעבוד באמצעות קולר חנק, כבר מהפעם הראשונה שהכלב מתוודע למאלף. שיטה זו היא בחזקת "זבנג וגמרנו". האילוף בשיטה זו מהיר מאוד, ומה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח. בשיטה זו אפשר ללמד כלב לעשות כל דבר בזמן קצר מאוד.

רוב הכלבים נפגעים נפשית, פיזית או גם וגם! הקשר בין הכלב לנוהג נפגע באותו רגע שבו נשבר האיזון המובן לכלב. כלבים רכים מפחדים מהבעלים לאחר אילוף כזה. את הכלב הרך שעבר אילוף בכפייה ניתן לזהות בקלות: זה הכלב שמבצע פקודה כאילו מכוונים לו אקדח לראש, עם זנב בין הרגליים, רטט באיזור השפתיים, וכתפיים מוגבהות. אלה הכלבים שנראים בלחץ דווקא כשהבעלים שלהם לידם, וזה רק בגלל שאין להם מושג מתי הולך לנחות עליהם תיקון, כיוון שלא עשו להם מסגרת מסודרת עם כללים ותבניות חוזרות: אתה בסדר = צ'ופר או ליטוף. אתה לא בסדר = תיקון קולי ולאחריו תיקון פיזי. כלב כזה לא יודע מתי הוא טועה. ישנם כלבים חכמים רבים, אבל גם הם יזדקקו ללא פחות משלושים חזרות על פקודה כדי להבין אותה לחלוטין, בשלב הלימוד. פחות מזה – והפסדתם את כל האיזון בין שחור ללבן בעולם שהכלב מבין. זאת אומרת שהרסתם את האמון שהכלב התחיל לבנות. בלי אמון אי אפשר להתקדם.

שתי השיטות בעייתיות, כיוון שאחת מייצרת כלב שלא אוהב את הבעלים, והשנייה מייצרת כלב שלא מכבד את הבעלים. הכלבים שאולפו בשתי שיטות אלה לא מבצעים פקודות באופן עקבי ומתמיד.

עם האסכולה השלישית נמנים מאלפים שמשלבים את שיטות העבודה שלהם בגמישות כדי להתאים את התהליך לכל כלב ולכל מצב. שלבי הלימוד של השיטה המשולבת קודמים לשלבי התיקון, ולכן רוב כלבי הבית בעלי האופי הממוצע, לא יתוקנו הרבה במהלך האילוף.

אני נמצאת באסכולה השלישית. השיטה שלי מבוססת על כבוד הדדי ביני לבין הכלב, הרבה מוטיבציה, לימוד ויחס הוגן. כשאני מגיעה לשלב הדרישה מהכלב ומתקנת את הכלב כשהוא עושה טעות, הכלב מבין מדוע הוא תוקן.  היתרון הגדול של השיטה הזו, היא הגדלת ארגז הכלים של המאלף והבעלים, ובגמישות של הכלב בעבודה. הכלב לא נמצא בעמדת נחיתות משפילה ולא בעמדת עליונות מסוכנת. הכלב הוא פשוט כלב. הנוהג מקבל את ההחלטות, הכלב מבצע.

כמה כללים לגבי תיקונים:
רוב הכלבים יגיבו היטב לתיקון קולי בלבד.
לעולם לא לתקן כלב על משהו שהוא לא יודע 100%. אין לזה כל הצדקה.
תיקון באמצעות הרצועה חייב להתבצע במיומנות.
חובה על המאלף לתקן לפי חומרת הסטייה, לא יותר ולא פחות.
חובה על המאלף לתקן בקור רוח, ולא בזעם.
אסור לפגוע בכלב.
תיקון לא מיומן יכול לגרום נזק לכלב, גם בקולר רגיל.
תיקון לא מתוזמן יכול לגרום לכלב לפחד, או לתגובה אגרסיבית.

התופעה המקוממת ביותר בקרב מאלפי הדור החדש היא הרכות המוגזמת, שיכולה להסתכם בגורל לא הוגן כלפי הכלב במקרים בהם מדובר בכלב בעל אופי קשה מהרגיל. הכלי החזק ביותר באילוף כלבים הוא שימוש בשחור ולבן – רווח לכלב כשהוא בסדר, ותיקון קולי או רצועה כשהוא לא. כל ההבדל בין השיטה שלי לבין השיטה של המאלפים הרכים, הוא שאני מכינה את הכלב למצבים בהם הוא נתקל בחיי היום יום, כולל הסחות דעת, ובונה יחד איתו משמעת ברמה גבוהה, מה שיכול לעיתים להציל חיים, למשל במקרה של כלב חזק שיכול לגרור את בעליו לכביש אחרי חתול, כדור או מכונית נוסעת. לימוד שאחריו בא שלב תיקונים על מנת למנוע מהכלב את האפשרות לדלג על הפקודה במצב קיצוני, הוא הכרחי להשגת תוצאות עקביות.

בשנים עברו, אנשים התייחסו לאילוף כאל כפייה מכוונת של רצונותיהם על כלב. היום, הנטייה האופנתית היא אילוף רך וסלחני. כל אחת מהשיטות האלה אינה הוגנת כלפי כלב. חוסר עקביות ורכות כלפי כלב בעל אופי קשוח, יכולה להוביל לסדקים ולהרס מבנה הלהקה, ולהסתכם במצבים קשים של אגרסיה כלפי אנשים או בעלי חיים אחרים.

בעלי כלבים חייבים לבסס את מנהיגותם, אחרת יעלה מנהיג חדש בבית – הכלב. ככה נוצרים כלבים דומיננטיים, אלימים ואימתניים. אנשים שמאנישים את הכלב שלהם ומתייחסים אליו כאל ילד, שוכחים שכלב יכול ומסוגל לאהוב בלי לכבד. כלב שמראה חוסר כבוד לבעליו, חייב להפוך לנשלט יותר, וזאת אומרת שבעליו חייב לתת לו יותר מטלות לבצע, ולשלוט יותר בזמן החופשי שלו. כך נוהג מנהיג להקה בטבע, ורק כך מבין זאת הכלב המודרני שחי בבית בין שטיח לספה.

מאלף טוב חייב לעבוד בערנות עם כל כלב, ולהבין את התמונה בכל רגע ורגע. יש הבדל עצום בין כלב שלא מבין פקודה ולכן לא מצליח לבצע אותה, לבין כלב שלא רוצה לבצע את הפקודה.

כלב בעל מבנה להקה נכון לא יהיה אגרסיבי כלפי כלבים אחרים או אנשים מזמנים בזמן טיול. גם כלב שעבר אימוני הגנה, ובמיוחד כלב כזה, צריך לדעת שהזמן היחיד להיות אגרסיבי הוא כשהבעלים שלו מותקף או כשהבעלים שלו נותן לו פקודה להגן עליו. כלב בלהקה לא יהיה אגרסיבי ללא רשות ממנהיג הלהקה.

כלבים רבים שמגיעים אלי לאילוף נמצאים במצב בעייתי ולא נעים עבור כלב, מצב שבו הכלב חייב לקבל החלטות עבור עצמו בגלל חוסר הכוונה מצד הבעלים. עם כלב כזה חשוב מאוד לבנות מבנה להקה תקין. בעלי כלבים רבים חושבים שדי באילוף ובביצוע פקודות משמעת, ואותו כלב "מופרע" שהיה קודם פתאום יתחיל להקשיב ולהתחשב בבעלים. טעות.

המאלפים בימינו משווקים את עצמם כקוסמים, ומשדרים הילה של סודיות קסומה מסביב לעבודתם. למען האמת, אין שום דבר קסום באילוף כלבים חוץ מהרגע בו אני מזהה ניצוץ של הבנה ורצון להשביע רצון מצד הכלב.

חשוב לזכור שרוב הכלבים לא רוצים להיות מנהיגי להקה, רובם נולדים חברי להקה ומייחלים למנהיג טוב שיוביל אותם. אם התמזל מזלכם ובביתכם יש מנהיג אמיתי ולא מדומה, לא מנהיג שנוצר עקב חוסר היכולת שלכם להתמודד, אני מקווה שתרימו את הכפפה ותצאו לדרך מאתגרת עם הכלב.