רוב הכלבים לא נולדים עם אגרסיה כלל, בוודאי לא לחברי הלהקה שלהם. בעיות אגרסיה נוצרות לרוב בידי הבעלים, ולכן כדאי מאוד לטפל בצמוד לבעלים, וכשלב ראשון חשוב ליצור סולם מעמדות חדש לכלב, בו הבעלים יהיה המנהיג ולא להיפך. כלבים בטבע לא פותחים בקרב ללא אישור ממנהיג הלהקה. ברגע שנבסס מעמד גבוה למנהיג הלהקה, התקדמנו חצי דרך לתיקון הבעיה.

הסיבות הנפוצות להיווצרות אגרסיה לכלבים אחרים:
חוסר הבנה של הבעלים בדינמיקה להקתית.
התנהלות חלושה מול הכלב: וותרנות, האנשה, רחמנות שאינה במקומה – למשל כלב שהותקף פעם אחת ומאז לא נחשף כלל לכלבים מפחד שיותקף שוב, במקום לחשוף בצורה נכונה ובהקפדה על כללי זהירות.
חולשה פיזית של הבעלים מול הכלב: בעלים חלש פיזית שלא יודע להשוות כוחות עם הכלב. אין בזה כדי לרמוז שבעלים חלש פיזית אמור להכות את הכלב כדי לתקן אותו. חלילה! התנהגות זו פסולה בעיני, ותגרום רק להחמרת הבעיה וליצירת בעיות בקשר עם הבעלים. כוונתי לשימוש נכון באביזרי אילוף פשוטים: קולר ורצועה.

כאן המקום להדגים בצורה הפשוטה ביותר את ההתמודדות עם הבעיה באמצעות התנסות אישית. אישה במשקל 55 קילו לא נראית כמו מישהי שיכולה לטייל בשלווה עם חמישה כלבים גדולים ולנהל אותם, נכון? לפני כשש שנים קיבלתי לידי כלבה ששוחררה מהצבא, והיתה פשוט הכלבה המושלמת: תוך פחות משבוע לימדתי אותה לפתוח דלתות ולעזור לי עם הקניות מהחנות, להביא לי את הנעליים ולעשות כל מיני טריקים מגניבים. היא היתה הכלבה הכי טובה בשבילי פרט לעובדה שהיא ניסתה לתקוף כל כלב אחר. ההתנהגות הזו לא התאימה לי כלל וכלל כיוון שיש אצלי תמיד להקה לא קטנה, ובאותה תקופה הייתי משפחה אומנת לכלבה מניקה עם גורים. לא ויתרתי, התחלתי לחשוף את הכלבה החדשה שלי לכלבים אחרים בכל הגילאים והמצבים, חשיפה מבוקרת שנעשתה לפי כל כללי הזהירות. לאחר תהליך ארוך של חודשיים יכולתי סוף סוף לתת לכלבה להשתלב בצורה מלאה בלהקה שלי ולפגוש כלבים בחוץ ללא סכנה מצידה. הטיפול בבעיה הביא לשיפור ניכר באיכות החיים שלה. יכולנו ללכת לים, ולהסתובב שעות יחד.

לא מדובר במעשה קסמים, ובטח לא בהטלת מרות אלימה על הכלבים. מדובר בלימוד של כללי התנהגות, ולימוד של הכלב מדוע כדאי לשמור עליהם. פרס בעת התנהגות טובה, ותיקון מתוזמן בעת התנהגות שגויה. זה הכל. אסור לוותר לכלב שתוקף כלבים אחרים או משבית אותם בגילויי שתלטנות. כמעט כל כלב מבין את מהותו של תיקון להקתי כיוון שמטבעם הם נולדים נורמליים וחברותיים. המשפט האחרון נכון לגבי כלבים שגדלו במשפחה הטבעית עם אמא וגורים אחרים עד גיל ההפרדה הנורמלי. כלבים שהופרדו מוקדם מדי מחבריהם לשגר לעיתים זקוקים לחשיפה מוגברת.

כלב אגרסיבי לא ירוויח מאימוני משמעת, מכיוון שהבעיה לא טמונה רק בביצוע פקודות. שורש הבעיה נמצא עמוק יותר, במבנה להקה שגוי. צריך לשלב את השינוי בהרגלים בבית עם אימוני משמעת שיעזרו לנו לשלוט בכלב ובתגובותיו בכל זמן נתון.

כלב אגרסיבי לכלבים אחרים זקוק לטיפול וליווי של הבעלים, כדי להתגבר על הבעיה. במקרים מסויימים, כלב כזה שיועבר לפנסיון יכול לחזור במצב גרוע יותר כיוון שבתקופת האילוף עבדו איתו נכון – ובבית חסרה לבעלים ההבנה איך להתמודד. במקרה הזה, הכלב יאתגר את הבעלים אף יותר. אם הבעלים ייכשל בהתמודדות, נכשלנו כמאלפים. תפקידנו להדריך כדי לשמר את ההצלחה.

לסיכום, כלב אגרסיבי לכלבים סובל מתוצאות ההתנהגות שלו אפילו יותר מבעליו. חייבים לטפל בבעיה הזו בעדיפות ראשונה כדי לאפשר לכלב לחיות חיים מלאים וטובים, עם טיולים ארוכים ומשחק עם כלבים אחרים. לא פעם אני רואה בעלי כלבים מטיילים ברחוב עם מקל (להפריד בין הכלב שלהם לכלב אחר), עם מחסום (אי אפשר לטייל עם כלב טיול ארוך, מאמץ ומהנה עם מחסום), או טיולים קצרים שנקטעים ברגע שמופיע כלב אחר בטווח ראייה. כל טיול הופך לסיוט קטן וחבל. אפשר לטפל בבעיה הזו והיא פתירה. גם אם הטיפול לא יביא למצב נקי לחלוטין, הכלב ילמד כללים מסויימים והבעלים ילמד איך לתעל את הכלב להתנהגות רצויה ולא מזיקה לסביבה, ולחיות בכיף עם הכלב.